לפני שהתחלנו לעבוד עם אריאל, כמעט כל דבר בעסק עבר דרכי. הצעות מחיר, אישורים, מעקבים, שאלות מהצוות — הרגשתי שאני מנהל חברה אבל בפועל אני צוואר הבקבוק שלה.

בתהליך לא דיברנו על AI בתיאוריה. לקחנו תהליך אמיתי שהיה תקוע אצלנו, פירקנו אותו לגורמים ובנינו סביבו מערכת שעובדת בפועל.

הערך הכי גדול מבחינתי הוא שלא יצאתי עם עוד ידע — יצאתי עם תשתית שחוסכת לי ולצוות שעות עבודה בכל שבוע, ועם דרך מסודרת לזהות את המערכת הבאה שצריך לבנות.

ניסינו כבר לא מעט כלי AI לפני התוכנית. כל פעם התלהבנו מכלי חדש, השתמשנו בו שבועיים — ואז חזרנו לעבוד בדיוק כמו קודם.

פה זה היה שונה לחלוטין.

אריאל הכריח אותנו להתחיל מהבעיה העסקית ולא מהטכנולוגיה. הגדרנו איפה אנחנו מאבדים זמן וכסף, מה התוצאה שאנחנו רוצים לראות במספרים, ורק אז בנינו את המערכת.

בפעם הראשונה הרגשתי ש-AI הוא לא צעצוע אצלנו בארגון, אלא חלק אמיתי מהתפעול.

הבעיה שלנו לא הייתה מחסור בעבודה — בדיוק להפך. החברה גדלה, אבל ככל שגדלנו נוצר יותר עומס, יותר תיאומים ויותר תלות באנשים ספציפיים.

במהלך הליווי בנינו תהליך אוטומטי שלקח חלק משמעותי מהעבודה הידנית מהצוות והפך אותה למערכת מסודרת.

מה שאהבתי במיוחד הוא שלא עוברים הלאה רק כי 'למדנו את החומר'. נשארים על הבעיה עד שיש משהו שעובד באוויר.

מבחינתי זה ההבדל בין ללמוד AI לבין להטמיע AI בתוך חברה אמיתית.

אני לא איש טכנולוגי, וגם לא רציתי להפוך לכזה. רציתי שהעסק שלי יעבוד בצורה חכמה יותר ושפחות דברים יהיו תלויים בי.

בתוך התהליך אריאל ידע לקחת את מה שאני מסביר בשפה עסקית ולהפוך אותו לארכיטקטורה ברורה של תהליכים, הרשאות וסוכנים.

היום יש פעולות שבעבר היו מחכות לי או לעובד מסוים — ופשוט קורות בצורה מסודרת.

הדבר הכי חשוב שקיבלתי הוא לא עוד כלי. קיבלתי צורת חשיבה חדשה על איך העסק צריך לעבוד.

נכנסתי לתהליך די סקפטי. כבר שמעתי מספיק הרצאות על AI וראיתי מספיק דמואים מרשימים שלא שורדים את המפגש עם המציאות הארגונית.

כאן השיח מההתחלה היה אחר: מה חוסכים, כמה חוסכים, מי מקבל הרשאה, מה קורה במקרה של טעות ואיך מודדים שהמערכת באמת מצדיקה את עצמה.

בנינו פיילוט אמיתי, בדקנו אותו מול העבודה הקיימת ורק אחרי שראינו שהוא נותן ערך התחלנו לחשוב על הרחבה.

זו הייתה הפעם הראשונה שבה AI אצלנו עבר משלב ה'וואו' לשלב של מערכת עסקית שאפשר לנהל ולמדוד.